החלטה בתיק בש"א 166501/06

(בש"א 166501/06 )

זו בקשת המבקש- הנתבע לביטול החלטת בית המשפט מיום ,6.6.06 אשר בה הורה בית המשפט על מחיקה הדדית הן של תביעתו של התובע, והן של תביעתו נגדית של המבקש, מאחר ולא התייצב לישיבת קדם המשפט , ובהתאם להוראת תקנה 157 לתקנות סדר הדין האזרחי , תשמ"ד-1984 : ומאחר והתובע לא מסר תצהיר עדותו הראשית,  ועל פי הוראת תקנה 168(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984.

בקשת המבקש- הנתבע, לביטולה של ההחלטה,  נסמכת  על טענה אחת והיא כי עקב חופשת לידה של בא-כוחו של המבקש, מאז 12.1.06, את רוב התיקים בטיפולה דחתה לחודש יולי 2007,וכי הצדדים מנהלים מו"מ לפשרה, מאחר והתובע לא הגיש את תצהיריו במועד.

שניים הם האדנים אשר  על יסודם ישתית בית המשפט את שקוליו בבואו ליתן החלטה בבקשה לביטול החלטה מן הסוג  דנן. הנדבך האחד - ביטול ההחלטה ומחובת הצדק.

 הנדבך האחר - ביטול ההחלטה בתוקף שיקול דעתו של בית המשפט..

באשר לעתירה לביטולה של ההחלטה מחובת הצדק - הרי שעילה זו תעמוד לו למבקש מקום שיוכל להראות כי לא ניתנה לו הזדמנות להביא הגנתו/תביעתו בפני בית  המשפט עקב נסיבות  שאינן תלויות בו , ואשר לא היו בשליטתו.

חופשת הלידה של בא כוח המבקש אשר במועד הדיון 6.6.06, טרם הסתיימה -  ואי דחיית מועד הדיון בשל כך  - איננו  טעם או נימוק המצדיק ביטולה של ההחלטה ומחובת הצדק.  על חופשת הלידה של ב"כ  המבקש , או על מועד סיומה לצורך דחיית מועד הדיון  - לא נמסרה כל הודעה לתיק בית המשפט.

חופשת לידה של בא כוח ו של בעל הדין - איננה  מסוג העניינים  שאינם תלויים בבעל הדין ואשר אינם בשליטתו. יש להניח כי בא כוחו הודיעה לנתבע על חופשת הלידה, והיה עליה כבא כוחו לדאוג מבעוד מועד לעתור לדחיית מועד הדיון.

עינינו הרואות -  אין מקום  להעתר לבקשה מחובת הצדק שכן המבחנים לכך אינם  מתקיימים במקרה הנוכחי.

השאלה היא  אם כן, האם  זכאים המבקשים לביטול פסק הדין בתוקף שיקול דעתו של בית המשפט.

בהקשר זה, יש לזכור  את העיקרון בעל המעמד החוקתי, לפיו אין לחסום או לנעול את דלתות בית המשפט בפני בעל הדין, וכן -  את המבחנים הקבועים בפסיקה שלנו ביחס לביטול כאמור.

שניים הם כאמור המבחנים אשר לאורם  יבחן בית המשפט את  הבקשה לביטולה של ההחלטה אשר מחיקת התביעה והתביעה שכנגד בצידה : 

הראשון - והחשוב פחות,  הוא מבחן הגורם לאי ההתייצבות למועד ישיבת קדם המשפט,  דהיינו האם נהג בעל הדין בזלזול בבית המשפט מחמת שלא התייצב לדיון אליו הוזמן כדבעי; והשני -  והוא העיקרי מבין  השניים -  שאלת סיכויי ההגנה/תביעה של הנתבע- התובע שכנגד, אם יבוטל פסק הדין.

שכן -  אם סיכויי ההגנה/התביעה שכנגד אינם קיימים -  מלכתחילה -  או אז אין כל טעם בביטולה  של ההחלטה , אשר רק ידחה את הקץ הידוע מראש.

מאידך - אם טובים סיכויי ההגנה/התביעה שכנגד  - יש לבטל את ההחלטה וליתן לנתבע את יומו בבית המשפט.

 לאחר שעיינתי בבקשה,  בתצהיר  הנספח אליה וכן בתגובת המשיב לבקשה , ובתצהירו הנספח אליה  וכן בתשובת המבקש, , הגעתי למסקנה כי דין הבקשה  להדחות , וההחלטה המורה על מחיקתה  הן של התביעה והן של התביעה שכנגד - תיוותר על כנה.

בקשתו של המבקש איננה מבהירה כלל מדוע המבקש עצמו לא התייצב לדיון ביוןם 6.6.06  כאשר ידע על מועד הדיון אשר נקבע בנוכחותו בישיבה הקודמת. המבקש מר ציון  עמרני היה נוכח במעמד הדיון מיום 27.12.05, במסגרתו  ניתנה , במעמד הצדדים, החלטת בית המשפט בדבר הגשת תצהירי העדות הראשית ע"י הצדדים, כאשר במסגרת החלטה זו שניתנה בנוכחות המבקש, ובאת כוחו, קבע  בית המשפט את  הדיון ליום 6.6.06.

ככל הנראה טעות משרדית אצל בא כוחו של המבקש  גרמה לאי התייצבותה, ולכך שלא נתבקשה על ידיה כל בקשה בקשר עם חופשת הלידה שלה. אולם -  אין בפני בית המשפט כל הסבר, טעם או נימוק  מדוע המבקש עצמו, אשר ידע על הדיון - לא התייצב אליו.

אין מנוס מלראות באי התייצבותו של הנתבע למועד הדיון שנקבע בנוכחותו אי כיבוד  הליכי בית המשפט,  ואי התייחסות להחלטות בית המשפט.

יתרה מכך,  אפילו הייתי מקבלת את טעמיו של הנתבע לאי התייצבותו למועד הדיון בבחינת חובת ההתייצבות של בעל דין קיימת ומחייבת, אפילו הוא מיוצג על ידי פרקליט. אי קיומה של חובת ההתייצבות , גורם ומביא לקיום הדיון, בהיעדר אותו בעל דין.